איזה מילים יפות יש בשפה הזו. אומרות כל כך הרבה. שנתיים אני לבד, אחרי חיים שלמים של מערכות יחסים ארוכות. נבהלתי. התאבלתי. ואז גדלתי ולמדתי המון. על עצמי, על הרצונות שלי, היכולות שלי, הציפיות שלי. עכשיו אני מוכנה לעוד סיבוב. מצידי שיהיה האחרון. מצידי שלא. אבל שיבוא. ושיהיה מפתיע, מרגש, מאתגר, מעניק. אני רוצה גבר עם אינטילגנציה רגשית, שלא ישחק איתי משחקים. שיהיה כנה ואמיתי. אז אני אספר לו את כל הסודות שלי, ואוהב אותו כמו שרק אני יודעת לאהוב.
אני מרגישה שזה קרוב, אבל אני כבר לא יכולה לחכות. כמה זמן? בא לי לפעמים לישון ביחד, להתחבק. זה חסר לי. והרי כולנו צריכים קצת חום. להרגיש נאהבים. ואהבה לא חייבת להיות משהו כזה כבד, יש משהו נפלא בפשטות של אהבה, יש המון אנשים שאני אוהבת. לאהוב זה כ"כ קל אם יודעים לתת מרחב. אם יודעים לחיות את החיים ולאהוב במקביל, לא במקום. אני לא צריכה מישהו שימלא איזה חלל, לא צריכה מישהו שירצה לעשות איתי הכול. בשביל זה יש לי את חברים שלי. אני רוצה מישהו שפשוט ירצה להיות איתי, שיאהב ויקבל אותי כמו שאני. כנה ואמיתית, בלי משחקים. ולפעמים מגזימה ולפעמים אמוציונאלית מידי, אבל ככה אני עושה כל דבר בחיים שלי. ואם הוא יכיר אותי מספיק טוב, ויהיה מתאים, הוא פשוט יאהב את זה. כמו שאני אוהב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה