פוסט אורח: עץ הדעת

אני מדגישה: זהו פוסט  אורח בבלוג שלי.  חברה מוכשרת, לדעתי מוכשרת ממני, שאני אוהבת מאוד. 








בתנ"ך בספר בראשית אלוהים אסר על אדם וחוה לאכול מעץ הדעת ובעצם האיסור אלוהים אומר כי גן עדן זה החוסר ידיעה, חוסר מודעות ורק היום הבנתי את הרעיון הזה...

אז אמנם לא ככה מפרשים הרבנים את עץ הדעת אלא בהבדלה בין טוב לרע, אבל הפירוש הזה אף פעם לא תפס אותי... 

ואני חושבת לעצמי כמה החיים שלי בינוניים כרגע בגלל שהכרתי משהו אחר, בגלל שידעתי ואולי לולא הידיעה הזאת הייתי באמת יכולה להנות מהדברים הקטנים בחיים שלי.

כרגע אני אוסרת על עצמי לעשן סמים, למרות שלפעמים אני מאוד רוצה. זה בחיים לא היה קורה לי אם לא הייתי מתחילה לעשן. הרצון העז להתנתקות מהמחשבה הרציונאלית הגיע אלי רק כשידעתי שזה קיים. כשהתחלתי לעשן והתמכרתי לרוגע, לחוסר לחץ, לשלווה, לכך שלא בכל שנייה נתונה מתרוצצות לי 20 מחשבות בו זמנית. וכמה רע שזה אולי נשמע זה הדבר שאני כל כך אוהבת בסמים- הניתוק מעצמי, מהמחשבות הנירוטיות שעומדת להתפוצץ כי אני לא מרשה להן לצאת אל אויר העולם.

כשאתה חש התעלות מסויימת אתה עסוק בלהשוות כל חוויה שלך אליה כשכל כך טוב וכיף לך בסיטואציה מסויימת אתה משווה כל סיטואציה דומה אליה. פעם הייתי נהנת הרבה יותר במסיבות ואז התחלתי לשתות ואז היה כיף לי ממש אם הייתי שותה ואם לא אז זה היה לרוב די מעפן. ואז ניסיתי MD ואני לא אומרת שכבר לא כיף לי במסיבות אבל את ההרגשה הנעימה הזאת שמתפשטת לך בגוף והופכת את כולם לטובים ואהובים וכל סיטואציה למושלמת ונעימה בדיוק במידה אני לא אחווה בלי MD לעולם. ופעם לא ידעתי שהיא קיימת, וההנאה שלי הייתה שלמה עם מה שהכרתי, אם רק בגלל המוזיקה והריקודים, אחרי זה בגלל האלכוהול ועכשיו עם MD.

שלרגע לא תחשבו שאני לוקחת MD על בסיס קבוע, רחוק רחוק מזה אבל ההרגשה נשארת איתי עד היום, אני לא יכולה לשכוח אותה ואני חייבת לומר שכל מסיבה הרבה פחות כיפית מהמסיבה ההיא... 

וזה לא שפעם לא נהניתי אבל גיליתי שאפשר יותר, וזה לא שהיום אני לא נהנית אבל יש משהו שמעיב, הידיעה שאפשר יותר... 

אני יודעת כמה טוב זה להרגיש נאהבת, שיש מישהו שאני יודעת שאוהב אותי יותר ממה שאני אוהבת את עצמי ויעשה הכל בשבילי והיום זה מפחיד אותי להישאר בלי זה.

ומצד שני- ידעתי אהבה, אני יודעת מה זה לאהוב עד שכואב בבטן כשהוא לא לידי. אני יודעת איך מרגישים כשאותו בנאדם מחבק אותך ואת יודעת ששום דבר לא משנה יותר, חוץ ממכם. שזה מרגיש שהוא הבנאדם הכי יפה שראית בחייך ושאין עוד אדם בעולם שיכול לעניין אותך.

אבל לפעמים זה מתמתן ולפעמים זה נגמר והוא אוהב ואת נאהבת ואת לא יודעת מה יותר מפחיד לא לאהוב יותר או לא להיות יותר נאהבת, כי את שניהם ידעת. ופתאום קשה לך בלי.

ואת נשארת, כי זה לא שאת לא אוהבת וכל כך כיף להרגיש נאהבת.

יאיר לימד אותי לאהוב סקס כי לפני לא הבנתי מה הסיפור הגדול. ועד שלא נוגעים בך באותה צורה לעולם לא תביני, ואם לא יגעו בך שוב באותה צורה זה תמיד יחסר.

והיה לי טוב מאז ועדיין טוב לי אבל אחרי שגיליתי לאיזה הרגשות סקס יכול להוביל, קשה לא להגיע לשם. וזה תמיד כיף (טוב כמעט תמיד) אבל הסקס שהיה עם יאיר היה הכי טוב שהיה לי בחיי. וגם עם אחרים היה לי טוב וגם עכשיו טוב לי אבל זה אף פעם לא יגיע לאותם רמות.

ונכון שכשמטיילים אז תמיד טוב לך אבל בכל זאת יש את אותם מקומות שהם "הפיק" של הטיול, שהם המקומות שהכי הכי נהנית. במקום שלי היה מדהים ובאיזהו מקום אני יכולה להגיד שקצת גיליתי את עצמי שם...

כשעזבתי אני וחברה שלי עברנו למקום אחר ובאחד הערבים ישבנו במסעדה ודיברנו, דברים שבאותו זמן היו נראים לנו כמו הארות- על כך שלא משנה מה גילינו שהחיים טובים ותמיד יש את האופציה להפוך את החיים שלנו ליותר טובים ושזה דבר די מעודד הידיעה הזאת. אז אמנם לא היינו מסטוליות בכל צורה אבל דיברנו שם די הרבה שטויות.

החיים שלי היום מחווירים לעומת אותה שנה מופלאה של קצת מהכל. שהרגשתי כל כך טוב, שכל דבר שעשיתי היה מתוך רצון שלם ובחירה ומי ידע שאפשר לחיות כך את החיים.

אבל עכשיו אני יודעת ומבינה עד כמה אלפי אם לא מיליוני אנשים בעולם נהנים בזמן שאני סובלת ממאמר נוראי ... ואני מבינה כמה טוב יכול להיות, מה שמדגיש כמה החיים שלי לא טובים לי...

ויש משפט שאומר its better to have loved and lost then to have never loved at all

אבל אני לא בטוחה בזה בכלל, כי כל דבר פתאום מתחוור ולא רק בנוגע לאהבה.

כל חוויה בחיים שלי כיום מתגמדת לעומת החוויות שחוויתי ואולי לולא אותם חוויות ואותם רגשות הייתי יכולה להנות יותר מהחיים שלי כיום. ואולי אלוהים או מי שזה לא יהיה שכתב את ספר בראשית צדק כשבנה את גן עדן ללא הידיעה, אולי רק ככה אפשר להנות מהחיים האלה באמת...